הוא כלל 12 אבני חן יקרות, שכל אחת מהן ייצגה אחד מ-12 שבטי ישראל, ועליהן חרוטים שמות השבטים. שריון החושן היה עשוי מבד משובח, ארוג בזהב וחוטים יקרים אחרים, ונלבש על ידי הכהן הגדול במהלך שירותו.

בזמן כתיבת התורה, לא היו תמונות או הגדרות מדויקות, ולכן זיהוי האבנים הסתמך על שמות, צבעים, תיאורים ומסורות. כתוצאה מכך, קיימים חילוקי דעות ניכרים בין פרשנים, חוקרים ומומחי גמולוגיה.

מבין הזיהויים השונים הקיימים, אלו המוצגים כאן מבוססים על מקורות יהודיים קלאסיים - כולל התלמוד, רש"י ורמב"ן - לצד מחקר גמולוגי מודרני. כל אבן מלווה במידע אמין ובמשמעות מסורתית, כמו גם בתכשיטים מעוצבים בקפידה בהשראתה.